קשר רנט א קאר בע"מ ואח' נ' דוידוביץ ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שיסודן בנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נשוא התביעה, בה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "התובעת"), ורכב הנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים"), שהוא למעשה גורר ונגרר. מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת; עיקר המחלוקת היא לגבי האחריות לתאונה.

התאונה אירעה בדרך נמיר בתל אביב, בסביבות השעה 23:00 בלילה. אין מחלוקת שעובר לתאונה עמד רכב הנתבעים בנתיב הימני בכביש, צמוד לשפת הכביש ונהג רכב התובעת לא הבחין בו ופגע בו מאחור. נהג התובעת טען שהוא לא הבחין ברכב העומד, מאחר והמקום היה חשוך, הרכב עמד כשהוא חשוך כולו ללא אורות, וללא משולש אזהרה או אמצעי זיהוי אחר. נהג הנתבעים טען שהן בגורר והן בנגרר פעלו אורות הווינקרים, וניתן היה להבחין ברכב העומד. אשר לנסיבות עצירת הרכב, הנהג העיד שתוך כדי נסיעה החל הרכב לקרטע, נדלקה נורית חום מנוע, הרכב החל לכבות והוא נאלץ לעצור את הרכב מידית בצד הכביש. מטעם הנתבעים העידו שני עדים נוספים, אשתו של הנהג וחברו. שניהם הגיעו למקום לאחר התאונה, ואת התאונה עצמה הם לא ראו. החבר העיד שכאשר הוא הגיע למקום הוא הבחין באורות ווינקר הן בגורר והן בנגרר. בעדות האישה לא היה כדי לסייע בבירור נסיבות התאונה.

בחנתי את העדויות. הגעתי למסקנה ששני הנהגים נושאים באחריות לתאונה. כאמור אין מחלוקת שרכב הנתבעים עמד כשהוא חוסם את הנתיב הימני בכביש. בשאלה אם היו סימני זיהוי לרכב העומד, אני מעדיפה את עדות נהג התובעת, ואני מקבלת טענתו כי לפחות הרכב הגרור היה חשוך כולו ולא דלקו בו אורות. עיקר מסקנתי מבוססת על כך שעדויות הנתבעים לא עשו רושם משכנע, והן סתרו זו את זו, בנקודות מהותיות. כך למשל, ב"כ התובעת חקרה את נהג הנתבעים לגבי נסיבות התקלה ברכב, כדי להבין מדוע מצא עצמו הנהג עם רכב תקול, באמצע כביש מהיר. במענה לשאלות אלו, העיד הנהג שהוא היה בדרכו לאירוע בר מצווה סמוך לגלילות, הוא אמור היה להיות הדיי ג'יי, הוא קיווה שיוכל להגיע לאותו אירוע, על כן המשיך בנהיגה עם רכב תקול עד שלפתע כבה המנוע (עמ' 7 – 8 לפרוטוקול). אלא שחברו של הנהג העיד דברים שונים. לפי עדותו הרכב היה בדרכו לאירוע במקום סמוך, חווה המצויה במרחק של 30 – 50 מ' ממקום התאונה, והאירוע בו דובר אינו אירוע בר מצווה של אדם זר אלא אירוע יום הולדת לחברתו שלו, שהוא כאמור חבר של הנהג (עמ' 10 שורות 17 – 19). מדובר בסתירות שלא ניתן לישבן. זאת ועוד. גרסת נהג התובעת לפיה רכב הנתבעים עמד בצד הדרך ללא אורות וללא כל סימן זיהוי אחר, נטענה על ידו סמוך לאחר התאונה (ראה הודעת העד במשטרה, ת/3, בהודעת העד לחברת הביטוח, ת/1). מאידך בהודעת נהג הנתבעים במשטרה אין כל התייחסות לטענה כי אורות הרכב פעלו (נ/3). רק בהודעת העד לחברת הביטוח נטען לראשונה שהופעלו אורות אזהרה (נ/1). הנתבעים טענו שבתמונות שצולמו במקום התאונה (נ/2) נראים אורות הרכב דולקים, ומכאן תמיכה לטענתם. אלא שלא רק שהתמונות שצולמו אינן ברורות דיין, אלא שנראה בהם הרכב הגורר ולא הגרור. השאלה אינה אם אורות הגורר דלקו, אלא אם אורות הנגרר פעלו, שהרי חלקו האחורי של הנגרר הוא שעמד מול עני נהג התובעת, ומהתמונות עולה שהנגרר גבוה ורחב מהגורר. לבקשת ב"כ הנתבעים ניתנה לנתבעים אפשרות לצרף תמונות נוספות של רכבם, אך התמונות שהוגשו (נ/4) אינן יכולות לסייע. תמונות אלו צולמו זמן רב לפני התאונה ואין בהן כדי ללמד על מצב הנגרר בעת התאונה (עמד 13 לפרוטוקול).

לאור האמור אני מקבלת את טענת נהג התובעת כי רכב הנתבעים עמד באמצע הנתיב ללא אורות. נהג הנתבעים גם לא נקט בכל אמצעי זהירות אחר, ואף הוא הודה כי לא הניח משולש אזהרה, אף שהיתה לו שהות לעשות כן מאחר והוא עמד במקום דקות מספר טרם אירוע התאונה.

אלא שעדין לא ברור על שום מה לא הבחין נהג התובעת ברכב העומד כמכשול בנתיב נסיעתו. יש להדגיש שבהתאם לעדות נהג התובעת במשטרה הוא כלל לא הבחין ברכב, כדבריו: "לא ראיתי את הנגרר כלל עד שהגעתי ופגעתי ללא כל אפשרות עצירה" (ת/3). גם אם ברכב הנתבעים לא דלקו אורות, לא ברור מדוע לא הבחין בו נהג התובעת, לכל הפחות כשהיה קרוב אליו. אכן, היתה זו שעת לילה, אך מדובר בדרך נמיר בתל אביב, המקום אינו חשוך, ונהג התובעת עצמו העיד כי היתה במקום תנועת כלי רכב (עמ' 4 שורות 28 – 29), לרבות בנתיב לפניו (עמ' 5 שורה 10), יש להניח כי גם אם המקום היה חשוך, הרכבים בכביש האירו את המקום, ולו חלקית. טענת העד כי אותו לילה לא היתה במקום תאורה, נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית, היא לא נטענה קודם לכן, וגם לא הובאה לה כל תמיכה שהיא.

לאור האמור הגעתי למסקנה כי לשני הנהגים תרומה ואחריות לקרות התאונה. נהג התובעת התרשל מאחר ולא הבחין במועד ברכב העומד מולו בנתיב נסיעתו ופגע ברכב מאחור. לעניין זה יש להדגיש שוב את דברי העד כי לא הבחין ברכב העומד עד הרגע האחרון "נסעתי רגיל ופתאום ראיתי כמו קיר שחור ממולי..." (עמ' 4 שורות 16 – 17). נהג הנתבעים התרשל מאחר ולא טרח לסמן את הרכב החוסם נתיב נסיעה. יתרה מזאת, מהעדויות מצטיירת תמונה לפיה העד נסע כברת דרך לא מבוטלת עם רכב תקול (עמ' 6 שורה 22 – עמ' 7 שורה 9), ולמרות זאת הוא לא עצר רכבו במקום בטוח יותר, כגון תחנת אוטובוס. לאור זאת יש לראותו כמי שהביא על עצמו את המצב שנוצר בו הוא נאלץ לעצור רכבו כשהוא חוסם את הנתיב הימני בכביש, ובשעת לילה.

בהתחשב במכלול הנסיבות, ובעיקר בכך שמחד, נהג רכב התובעת לא הבחין ברכב הנתבעים ופגע בו מאחור, ומאידך נהג הנתבעים נאלץ לעצור רכבו מאחר והרכב היה תקול, אני מחלקת את האחריות לתאונה כך שנהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 70% ונהג הנתבעים בשיעור של 30%.

ב"כ הנתבעים טען כי הנתבעת 2 בטחה רק את הרכב הגורר ולא הנגרר. בנסיבות המקרה אין לכך השלכה על חיובי הצדדים. התקלה נגרמה ברכב הגורר, ובעטיה נאלץ הנהג לעצור בצד הדרך. גם אם פיזית פגיעת רכב התובעת היתה בנגרר, אין בכך כדי לשחרר את מבטחת הגורר מחבותה הביטוחית.

לאור האמור בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 לתובעת 30% מהנזק הנתבע בסך 16,465 ₪ צמוד מיום 17.01.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. בתביעה שכנגד ישלמו הנתבעים שכנגד לתובעת שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד מס' 2, 70% מהנזק הנתבע בסך 19,353 ₪ צמוד מיום 14.03.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות שני העדים בסך 250 ₪ לעל אחד מהעדים (מר אלגריסי, והגב' דוידוביץ), ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: